עלייית יהודי אתיופיה - מידע למורה

סיפור על העלייה מאתיופיה עד לעיר מעלה אדומים (ניתן לקרוא בכיתה)

אברהם נולד בכפר קטן באתיופיה. בכפר שלו, כמו בכל הכפרים הסמוכים, חיו רק יהודים. לאברהם היו שלוש אחיות וארבע אחים. הם גרו יחד עם ההורים שלהם בבקתת הקש. כבר בהיותו ילד קטן התחיל אברהם לעבוד. בכל בוקר הוא הלך לגבעות, שהקיפו את הכפר, בשביל לרעות את עדר הבקר המשפחתי.

בשעת המנוחה כשכל המשפחה היתה יושבת במעגל סביב הקדרה במרכז הבקתה, ההורים היו מספרים על ירושלים. כשההורים דיברו, הילדים ישבו בשקט, כי אסור היה לילדים להיכנס לדברי המבוגרים. ההורים אהבו לספר על ירושלים. הם אף פעם לא היו בה. בכלל, אף אחד מתושבי הכפר לא ראו את ירושלים. אך כולם ידעו שזה מקום קסום, מקום מקודש. כשהיו שוכבים לישון, היו נשכבים עם הפנים לכיוון עיר הקודש.

לאברהם יתמזל מזלו ואביו שלח אותו, אחד מכל האחים, ללמוד בבית הספר. כדי להגיע אליו אברהם הלך ברגל 12 ק"מ. בבית ספר אברהם למד לקרוא וכתבי קודש. כמו התלמידים האחרים, אברהם לימד וידע כל הפרקים של כתבי הקודש בעל פה.

כשהתחילו להגיע שמועות על כך שהיו יהודים מאתיופיה שהצליחו להגיע לירושלים, החליט אברהם, יחד עם כמה חבריו, ללכת לירושלים. הפרידה מהורים הייתה קשה מאוד, אימו של אברהם עם דמעות בעיניים ציידה אותו לדרך: הוא קיבל תירס קלוי בתוך צרור מבד.

עם אור ראשון יצאה הקבוצה לדרך. יחפים, צרור דל על כתפיהם - אך עם הרבה נחישות. הדרך הייתה ארוכה ומסוכנת: דרך מאות קילומטרים של הרים, כפרים עוינים, ג'ונגל ומדבר אימתני. בהתחלה הם הלכו ברגל למדינה השכנה - סודן.

כשהם היו מתקרבים לכפרים, הם היו מתחלקים לקבוצות קטנות, כדי שלא יתפסו אותם. במהלך היום הם היו מסתתרים וישנים ובלילה הולכים. בג'ונגלים מסביב היו אריות וצבועים. כמה פעמים תקפו אותם שודדים חמושים ולקחו מהם כמעט כל מה שהיה להם.

כשהחבורה יצאה מאזור הג'ונגל, החל הקטע הקשה עוד יותר: הליכה בתוך המדבר הסודני. סופות חול, חום אימים בלי טיפת מים. בשארית כוחותיהם, עייפים, צמאים, מורעבים ועל סף התמוטטות, הגיעו אברהם וחבריו אל עיירת הספר הסודנית. ברחוב הסתובבו חיילים סודנים חמושים ברובי קלצ'ניקוב. כשהם הבחינו ביהודים, הם ירו באוויר והתנפלו עליהם במכות ובצעקות.

זאת הייתה ההקדמה לחודשים של עינויים בכלא הסודני. אך בסופו של דבר העבירו אותם למחנה הפליטים. שם נאספו אלפי פליטים מאזורי עימות שונים באפריקה. אברהם לא ידע זאת, אבל במקום פעלו בסתר סוכני מוסד.

הישראלים (אנשי המוסד) פעלו בסודן בחשאי למען הצלת יהודי אתיופיה. פעם אחת ניגש לאברהם ולחבריו ישראלי ואמר בשפה אמהרית שהם צריכים לצאת לדרך ללא שהות. "בואו אחרי", אמר איש המוסד, והחבורה התנהלה אחריו בשקט מופתי. הם הלכו בחשיכה במשך כמה שעות, עד שהגיעו לעמק קטן.
דקות ארוכות עברו עליהם. לפתע הגיעו שתי משאיות ענקיות. הם ישבו בתוך תא המשאית האטום בברזנט, בחושך. לאחר נסיעה קופצנית בשבילים צדדיים נעצרה השיירה לפתע. הברזנט נפתח, ולאנשים ניתנה הוראה לקפוץ החוצה. שוב הם חיכו הרבה זמן. ואז שלף לפתע איש המוסד מקלות זוהרים בצבעי אדום, צהוב וכחול והחל לנופף בהם. לתדהמתו של אברהם, משמים צנחו לפתע לידם חבורה של חיילים. ואז נשמע רעש אדיר. ענן ענקי כיסה את כל השטח ומסוק נחת על הקרקע מולם. אברהם לא ראה מסוק בחיים וחשב שזאת ציפור גדולה. בשלב זה החלו חיילים ישראלים לדחוף אותם אל תוך הציפור הענקית. בפנים היה חשוך, לא היו שם חלונות. הם ישבו על הרצפה. וכשנסגרה הדלת של המטוס, החיילים הורידו את המסכות ואת הקסדות והחלו לשיר בעברית 'הבאנו שלום עליכם'.

איש הסוכנות אמר: 'זה מטוס מארץ ישראל. החיילים הם יהודים. באנו לקחת אתכם לירושלים. ברוכים הבאים הביתה'. המסוק נחת בארץ. אוטובוסים של 'אגד' הקיפו אתו. כשאמרו לאברהם שזאת ארץ הקודש, הוא כרע ברך מתוך יראת קודש. הם הוכנסו לאוטובוסים והובלו בשיירות למרכז הקליטה. וכעבור שעה הם הגיעו ליעד ונכנסו למרכז קליטה בירושלים. פעם ראשונה בחיים הם ראו בית עם חשמל, מעלית וטלפון.

הוריו של אברהם עלו לישראל שנה אחריו במסגרת 'מבצע שלמה'. שאר אחיו עלו בעקבותיהם.

אברהם עם משפחתו החליטו להתגורר במעלה אדומים. הם התאהבו בעיר הזאת בגלל שהיא יפה, ונקיה ושקטה. אנשי מעלה אדומים התייחסו בחום לעולים מאתיופיה ועזרו הרבה. מדינת ישראל עזרה לאברהם לקנות דירה טובה במעלה אדומים. הוא גר בדירה הזאת עם אשתו ושישה ילדים. הבת הגדולה כבר בצבא, היא מורה חיילת. כל הילדים האחרים לומדים בבית הספר במעלה אדומים. הם משתדלים ללמוד טוב ומצליחים מאוד.

ערך: יונה שניידר על סמך סיפורי עולים מאתיופיה ומידע מאתר חדשות nrgמעריב: המסע המופלא: סיפור העלייה של שלמה מולה

שינוי אחרון: 1/10/2013, 08:46