באגרון זה נוסיף אמירות קצרות המתארות את החוויות שלנו במסע לפולין.




לפי עדכון אחרון (עולה) מאוחסן כרגע מיין באופן כרונולוגי: לפי עדכון אחרון שנה ל(יורד) | לפי תאריך יצירה

עמוד:  1  2  (הבא)

אירמה בן משה

"המסע לפוליו היה מרגש מאוד, מלמד ומעמיק את הזהות היהודית שלנו"

יישר כח למארגנות: גליה מזור, מירי אבן חן ועדנה בן בשט

דליה מאור

מסלול הטיול הכיל את מימדי הטרגדיה של העם היהודי באירופה.
אישיותה של המדריכה,הדרכתה,סיפוריה,כושר הביטוי החיו את אתרי המסלול.
הארגון, המסירות,הדאגה הכנה של צוות ההנהלה היו גורם מכריע בהצלחת המסע.
סובלנות,אורך רוח העזרה ההדדית,עמידה בלוח הזמנים של המשתתפים תרמו רבות.
היום האחרון בברלין נתן קצת נשימה נעימה ותקוה.

לאה קדר

המסע לפולין עבורי היה מסע אל הנפש, הנשמה והרוח. שואלים אותי איך היה? והתשובה שלי שצריך להיות שם ולהרגיש איך היה.

חווינו חוויות של עצב , שמחה, גאווה ולאומיות, הרגשתי שאני שמחה להיות שייכת לעם היהודי

והקבוצה שיצאתי איתה למסע הוכיחה זאת בפועל.

תודה על הכל

חגית סמואל

אין קטע מתאים יותר לסיום משירו של של סילברסטיין 

"לֶבֶט סחֶבֶת":

מה לְּהַּגִיד וְאֵיך לְהַסבִּיר?

סֵפֶר סִפרִייָה חַייָבִים להַחֲזִיר!

אַך חָלפוּ אַרְבָּעִים שָנָה ויותֵר

והַזּמַן עובֵר והַקּנָס מִצטַבֵּר.

לָלֶכֶת להַחֲזִיר,

או אוּלַי להַסתִּיר?

וּמַה לּהַגִּיד ואֵיך לְהַסבִּיר?

(בתרגום: בני ושחר הנדל)

 

 

מסע משא:

המסע לפולין היה עבורי סגירת מעגל הילדים שלי כבר עשו את מסע חייהם, בעלי עשה את

 

המסע ואני סגרתי מעגל עבור משפחתי, עבור עמי, עבור יהדותי.

 

את המסע ערכתי עם קבוצת נשים נפלאה, קורנת עוזרת תומכת, ועם אמי היקרה.

 

המסע היה מסע חוויתי עמוק ועברנו אותו בזכות הקבוצה התומכת ומובילות הטיול מירי וגליה

 

היקרות שתכננו כל צעד ושאל במדוקדק.

 

ישר כוח לכולכם נשים נפלאות וחזקות

 

שרה ברנשטיין

ד"ר מרים דוד האחת והיחידה

לכל רועה ורועה יש ניגון משלו ואת מרים שתלת בנו ניגונים

של עצב ושמחה ניגונים של כאב ושל תקווה .

נכון בלי שירת העשבים לא יצלח ניגונו של הרועה

ואנו זכינו ברועה שכל עדר היה רוצה...

ניגונים של קהילה שקולה נדם וצליל קולה הושתק,

הפגשת אותנו עם הזוועות,קולות צורמים שמנגינתם אינה ערבה,

אך לצליליה חייב להאזין כל אדם.

העשרת את עולמנו וערכת לנו היכרות עם אנשים שימשיכו לפרוט על ליבנו לעד.

מרים דוד מנהלת המסע מדריכה בכירה למשלחות נוער ומבוגרים.

בת לניצולי שואה עם סיפור חיים מרתק שכל הוצאה לאור היתה שמחה לפרסם

היתה הדגל שיצא לפני המחנה.

הוריה שהו במחנה האושוויץ ונשאו את התואר b .a - בוגרי אושוויץ.

אימה התחזתה לגויה בבית הסוהר בסנוק היא הצליחה לשכנע את הסוהרת ובמכונת האמת

כנשאלה מיהם 12 השליחים הנוצרים היא ידעה את התשובה וכך ניצלו חייה .

כשהחליטה להתאבד כי כבר לא יכלו לה כוחותיה .

הגיעה הצלה ממקום לא צפוי אחד משומרי המחנה גרמני מנע זאת ממנה ואף השתמש

במשפט הפיוטי "יום יבוא ותזרח עלייך השמש" ואכן כך קרה גברת דוד הגיעה לישראל והשמש זרחה מעליה.

אביה של מרים עבד באושוויץ כנגר .הוא ידע שברגע שיציג עצמו כבעל -מלאכה חייו ינצלו,

במסמכים שנמצאו בארכיוני אושוייץ נרשם כי היה נשוי ללא ילדים

הוא שרד לצערו רעיתו נספתה.

מרים כתבה ספר המתעד את סיפור הצלתה המופלא של האם וקראה לו

"נר לאחד-נר לרבים"

שפרושו האור היוצא

מנר אחד -יכול להאיר לאחד

יכול כמובן להאיר לרבים וזאת מבלי שיגרע אורו,

דרך סיפורה של האם מוארות דמויות נוספות עם סיפור דומה.

מרים הינה אשת אשכולות אוהבת אדם וספר רגישה מרתקת

היא הדמות האולטימטיבית

להוביל מסע כזה .

אשרי שזכינו היי ברוכה וראי ברכה בעמלך עוד שנים רבות .

מוקירה מעריכה ואוהבת שרה

לאה קידר

אחד הסיפורים שנגעו לליבי היה הסיפור של קופל פיקוביץ ניצול מטיקוצ'ין

 קופל היה נשוי עם ילד בתקופת המלחמה, אחיו אהרון הצליח לברוח ולהינצל לפני הובלתם אל בורות המוות. גם קופל רצה לברוח , אך בגלל היותו נשוי ואב לילד קטן

לא ברח.

אך בהיותם במשאית בדרך לבורות המוות הוא קפץ מהמשאית וברח חזרה לטיקוצין והצליח לשרוד , לעלות לישראל . הוא נישא בשנית לאישה רומניה והביא ילדים לעולם, אך תמיד נשאר עם כאב כבד על נטישת אשתו ובנו ולא מספר דבר.

אחיו אהרון מספר את סיפורו של קופל לבנו של קופל ולפני מותו בגיל 87 הוא מבקש מבנו להגיע לטיקוצ'ין ולבקש סליחה מאשתו ומבנו שנרצחו ע"י הנאצים ביער לוחופובה.

הוא מגיע חזרה לבורות המוות מבקש סליחה בקול נשבר

ולאחר שנה הוא הולך לעולמו.

שרה ברנשטיין1

מיידנק-גורלנו שלנו לכם אזהרה

הלב דופק בקצב מואץ התאורטי הופך למעשה.

ביתנים ביתנים ,משרפות,תאי גזים .  .  .

 וערמת אפר  גדולה ,גודלה כגודל הזוועה

כיפה מכסה עליה ומסתירה את האפר הרב שנערם.

כולם מתיצבים דוממים עטופים בשתיקה וסיפורו של העם מתערבב עם סיפורה האישי של אישה מופלאה שנלקחה בטרם הביאה חיים לעולם .

סיפורה של סיוון-דבירי בן בשט.

נערה עם רגש עמוק ויכולת להגדיר במילים את שהלב מרגיש,

"אני עומדת מול טונות האפר של אלפי בני אדם

ברקע נשמע הפיוט "ונתנה תוקף"

כמה יעברון וכמה יבראון

מי ימות מי יחיה

אדם יסודו מעפר וסופו לעפר,

אדם יכול להיות בסופו אפר אבק,שום דבר

משהו שהזמן מכלה ...

אבל הוא גם יכול להיות

בסופו  א ד ם

שהשאיר חותם בעולם...

ברגע שאדם משאיר משהו...

זיכרון זה... המשך של משהו קיים

אז כשהוא ילך יהיה זכרון

שימשיך אותו

תמצית ה א ד ם

זה שהופך אותו בסוף לא רק לעפר ואפר ."

דברים אלו נכתבו ביומנה של סיון

ביתה של עדנה בן-בסט פסג"ה מעלה אדומים מורשת ותרבות ישראל.

בעת ביקורה במידנק מול ערימת האפר

בהיותה בת 17 ,

והיא איננה עימנו  בגיל 23 לאחר נישואין קצרים קטפה אותה מחלה איומה

שאת פישרה איש לא יבין

אך זכרונה יהא נצור בליבנו תמיד

מזכירה לנו את החוויה  הזועתית העוצמתית  ביותר בהיסטוריה האנושית,

דבריה נתנו תוקף לביקור ועוצמת הזכרון לא תרפה מאיתנו עוד שנים רבות

"יהי זכרך ברוך" 

וצוואתך "להיות בשמחה תמיד "

תהיה לנגד עיננו תמיד בליווי חיוכך המאיר המודבק על מקרר ביתי.

שרה ברנשטיין2

נולד בקילצה למד בישיבת חכמי לובלין

רפאל פישל בלומנפלד

נולד בעיר קילצה בפולין למשפחה חרדית מחסידי גור

משפחתו מנתה 9 נפשות.

הורים:אסתר ויצחק- שנספו בטרבלינקה ילדיו שיחיו קרויים על שמם.

אחים :

רחל-בת 22-אומנית רקמה נספתה בשואה

חיים-בן21 -אומן מורה לציור נספה בשואה בנו הצעיר של רפאל קרוי על שמו.

גיטל ופרימט-תאומות בנות 18 תלמידות תיכון מתנדבות בקהילה נספו בשואה

שרה-בת הקונים היתה בת-4 כנספתה בשואה על-ידי הגרמנים הרשעים.

יהי זכרם ברוך !

רפאל -פישל הוא הניצול היחיד.

רפאל למד במוסדות חינוך חרדיים ובהן ישיבת חכמי לובלין. רפאל היה סקרן שלא הסתפק בלימוד התחומים אליהם יעדה אותו משפחתו. כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ,הוא סולק מלימוד בישיבת חכמי לובלין והוא נער צעיר עקב חריגה מכללי המוסר וקשירת קשרים עם גורמים ציונים חילונים.

במהלך המלחמה שהה עם משפחתו בגטו קילצה עד לגירוש לטרבלינקה,

מכיוון שהיה חסון הוא נלקח לעבודות כפיה במפעל ליצור תחמושת.

לאחר השיחרור וקבלת טיפול רפואי עקב בריאות לקויה ופציעות במהלך המרד בו השתתף, הוא חזר לקילצה וגילה שלא נותר זכר למשפחתו וכי כולם הושמדו במחנה.

הוא נדד ללודז',שם עבר הכשרה כמדריך חינוכי בתנועת הנוער הציוני,

עלה לארץ התגייס לצה"ל, שירת בחיל הנדסה.

לאחר שחרור ובמהלך 1949 נמנה עם מייסדי כפר הנוער ניצנים.

נישא לתקווה והביא עמה שלושה ילדים.

ב-1964 מונה לתפקיד מנהל כפר הנוער ועזר בקליטתם של תלמידים עולים.

ברטה בר-גיל מיודעתנו הייתה אחת מתלמידותיו.

רפאל זל" היה איש אשכולות ואיש חינוך הוא התמקד בעיקר בחינוך בני-נוער בעלי קשים

והצליח לשלבם בחברה בהצלחה,

הוא פעל להנצחת קהילת קילצה כל ימי חייו,

וראה בכך שליחות ,תמיד היה נכון לספר את סיפורו לנוער וחרט על דגלו "לזכור ולא לשכוח"

רפאל היה יו"ר הרשות הלאומית לאידיש ולימד תלמידים רבים את השפה ומורשתה

רפאל נבחר להדליק משואה ביד ושם על פועלו הרב למען העם ועל סיפור הצלתו המופלא ,

יהי זכרו ברוך !

שרה ברנשטין ומוקירי זכרו

שרה ברנשטיין3

השיר יומן מסע /אביב גפן

יומן מסע

אינספור שבילים ויציאה,

רושם בתוך יומן מסע 

להתערבב ולא  להיבלע

רושם בתוך יומן מסע.

 

והיה אם משהו בא

אל תסתובב

כי זה תמיד יכול להיות

זה שידליק לך את הלב    (מרים ?דמויות הגיבורים?,הניצולים ?,הנספים?)

יפרוק את הכאב בשלווה.

 

 

מביטים למעלה ונושאים תפילות

כשבנתיים שוכחים

 שהמשמעות לחיות

היא לשאול את השאלות ולענות.  ...(התפללו... אל תשכחו ,לשאול ,לחפש תשובות,לעשות)

שרה ברנשטיין .

שרה ברנשטיין4

שמואל ויליניברג  ניצול שואה , פגשנו  אותו ואת רעייתו במטוס לפולין ואחר-כך במחנה ההשמדה טרבלינקה

 שמואל נולד בעיר צ'נסחוטוב ,ב1942נשלח למחנה המוות בטרבלינקה אחיותיו נרצחו במחנה .

הוא לעומת זאת ניצל הודות לעובדה כי התחזה לבנאי ,נשלח לעבודות במחנה  שהצילו אותו ממוות.

הוא הצטרף למרד ב- 2לאוגוסט1943 בטרבלינקה ביחד עם חבריו ניתקו קווי טלפון פרצו למחנה הנשק והציתו אותו ואת תאי הגז,

 לצערם המרד הוכרע במהירות ורוב המורדים נרצחו מכדורי השומרים רק מעטים הצליחו להינצל

שמואל וילינברג וחברו קלמן טייגמן הם האחרונים שנותרו בחיים לספר את סיפור הגבורה המופלא של מורדי טרבלינקה.

כיום חי שמואל עם זוגתו שתחיה מפסל דמויות מאפינות מהמחנה המשמשים "עדים"לזכרונותיו  מהמחנה הארור טרבלינקה ,

הוא עורך רישומים של המחנה המתארים בפרוטרוט את סיפורי הזוועה,

מופיע בסרטונים תעודיים ברשתות טלביזיה עולמיות בהם הוא מספר את סיפורו.מציג תערוכות נפגש עם מבוגרים ובני נוער עם חיוך על הפנים ואהבה קורנת מספר את סיפורו המדהים,

ראוי לציין כי שמואל היה ממדליקי המשואות ביד-ושם בשנתה ה-63 למדינת ישראל .

מכאן שלוחה לשמואל ורעייתו ברכות על פועלו בריאות איתנה וחיוך תמידי על הפנים ישר כוח.

ביום השואה האחרון הוקרן סרט משותף לו ולקלמן המתאר את השיחזור בטרבלינקה בערוץ2,

מאז חרוט סיפורו על לוח ליבי ומראה פניו בזכרוני.

שרה ברנשטיין


עמוד:  1  2  (הבא)